שלום לדפוס

Posted By on דצמ 24, 2011 | 0 comments


לאחר סדרת הפוסטים האחרונה בנושא הדפוס, אני סוגר פינה. מה סוגר? נועל. אני חותך. די, נמאס לי! הגעתי למסקנה: אני שונא דפוס. זה לא קל לי להגיד את זה- כי זה חלק מהחיים שלי, והקריירה שלי עד עכשיו- אבל בכל זאת אגיד את האמת: דפוס זה מסריח. לא, שלא תבינו אותי לא נכון, לא לריח אני מתכוון, אני דווקא חולה על ריח של דפוס, ותמיד אוהב את ריח נייר הכרומו שמשתלב עם ריח הדיו ואבקת הלייזר של מוצרי הדפוס.. אני גם אוהב נייר: גימורים שונים, לכה סלקטיבית, שטנצים ועוד.. כשאני אומר שאני שונא דפוס, אני מתכוון לעצם הרעיון הבסיסי של הדפוס, בשונה מהמדיות שתפסו בשנים האחרונות תאוצה מטורפת ומהוות לעיתים תחליף ראוי- ויותר ירוק- לדפוס על נייר.
המדיות שעליהם אני מדבר, הם כמובן הסמארטפונים והטאבלטים. העניין הוא שכאשר מתכננים עיצוב, ולא משנה למה: עיצוב אתר אינטרנט, עיצוב פנים, ואפילו עיצוב לקדם דפוס, זה פשע להדפיס את כל המהדורות שלא "יורדות לשטח", קרי הסקיצות. בעשרים שנה האחרונות, עקב מספר סיבות קריטיות, הדפוס נעשה מאוד זול. אם ניקח חתך אורך, מראשית שנות התשעים ועד סוף העשור הראשון של שנות האלפיים, דפוס היה משהו זול, נגיש, ובעיקר נוח. אך כאמור, בזמן אחרון העניינים נעשו שונים.
אם עד לפני בערך שנתיים אדריכל היה יוצא לפגישה עם ערמת תוכניות מגולגלות בידיו, והיה סוגר עם הלקוח "על הנייר" (תרתי משמע..) כי "זה מה יש", היום,הוא יכול לקחת טאבלט קל משקל וזול, ולבצע שינויים בתוכנית "און ליין", עם האפליקציה החדשה שהוריד, מול עיניו המשתאות של הלקוח… אני מניח שייקח עוד קצת זמן עד שכל האדריכלים יעובדו  עם טאבלט שכזה, אך לדעתי גם לא רחוק היום… לכן, אני מאמין שלא רחוק היום שגם יוציאו את הדפוס מסביב לחוק. טוב, זה יקרה רק אחרי שיוציאו את העישון מחוץ לחוק (משהו שלא בטוח שיקרה), הרי שניהם משתמשים בנייר, שהולך ונגמר לנו המשאבים שלו, בדומה לעוד מוצרי בסיס, כמו הנפט ועוד..
כאשר מישהו שולח לגרפיקאי קובץ להכנה לדפוס, הוא משוכנע שהוא יקבל מוצר מסיום. כולם מצפים שמה שנראה טוב על המסך של המחשב שלהם, בטוח ייראה טוב בדפוס. אז… זהו, שלא. זה רחוק מן האמת. ואם אני מתחיל להסביר ללקוחות למה, אז כמובן שזה אני שלא מקצועי ("מה הבעיה לדפיס את זה??" אני מדפיס את זה פה במשרד!") אבל מה הכי מעצבן בכל הקטע? שכמו ישראלים טובים, אף אחד לא רוצה לקחת אחריות. מה לעשות?? הש"ג תמיד אשם. ומי הש"ג בדפוס? הדפס (ההוא שמדפיס..) כמובן, ש"סגר את הקובץ".
רוצים דוגמא? טוב, נו..
לקוח: "אני צריך עיצוב לכרטיס ביקור."
מעצב ביצועיסט: "מעולה, בוא נשב. שעת עיצוב עולה 100 ש"ח, לא כולל מע"מ"
לקוח: "מה?? מה פתאום, ואללה, עפתם על עצמכם.. 100 ש"ח לשעה?? פחח" (חושב שניה..). "אני צריך כרטיס פשוט, רק למקם טקסט ולוגו, זה לא לוקח יותר מ-5 דקות. הייתי עושה את זה בעצמי, אבל.."
"אוקיי, אז יש לך לוגו מוכן? הבאת קובץ?" לקוח: "בטח, זה במייל."
אני נותן לו להוציא את הקובץ מהמייל, ששוקל 5kb. "אדוני, אין לך קובץ יותר איכותי מזה?"
"לא. מה לא בסדר עם הקובץ הזה?"
אני מתחיל להסביר: "הוא ייצא מפוקסל בהדפסה." ואז אני מסביר לו על ההבדל בין דפוס לאינטרנט בשני משפטים, אך הוא לא משתכנע.. (על ההסברים והזמן החולף אף אחד לא משלם..)
לקוח: "דורשים 100 ש"ח לשעה, אבל לא יודעים לעבוד. תודה, אבל אני אעשה את העבודה אצל המתחרים שלכם"
בדרך כלל, לפני שאתה מספיק להגיד "ברוך שפטרנו" הוא חוזר עם הזנב בין הרגליים, אחרי שבעטו לו בתחת אצל המתחרים (כי מה לעשות- אנחנו הרבה יותר נחמדים מהם..), והוא סוגר עסקה.
"תעשה מה שנראה לך"
הוא אומר, וזורק גם כבדרך אגב: "אתה המעצב"
ואללה, תודה על ההכרה בי ובמקצוע..
אבל הסאגה רחוקה מלהסתיים: למחרת הבחור חוזר. אני מציג לו את העבודה, שבכלל לא מגיע לו שיצא לו כ"כ יפה.. "רק תחתום לי על ה"פרופ"": והוא חותם מבלי להסתכל, תוך כדי דיבור בנייד. "אדוני, אני מבקש שתעשה הגהה"
"זה בסדר, ראיתי"הוא אומר, ואתה- שולח לדפס את העבודה. רק כשהוא בא לקחת את הכרטיסים, מתגלה הטעות: ספרה חסרה במספר הטלפון. הבחור חתם על ההגהה, אבל מתעקש לשלם רק חצי לכל היותר. הבוס אפילו לא מתווכח איתו. "תשלם כמה שנראה לך" כמובן שעושים לו את כל העבודה פעם נוספת.. למרות שיצאת מכוסה, ואתה, אתה מרגיש נורא.. הרגע הרגת עוד עץ…

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *