מילואים

Posted By on פבר 4, 2013 | 0 comments


לקראת חגי תשרי האחרונים, קיבלתי את המכתב הצבאי שמבשר על המילואים הקרובים: דצמבר הקר על גבעות השומרון. שוב קו גדר.

מילואים.
המילה הזאת טומנת בחובה כמה היבטים לא פשוטים, יש לומר: האחת- אזרחית: כל התיכנונים והלו"ז שהשארת מאחוריך כשעלית על מדים, ובקיצור: החיים פתאום נעצרים כשעולים על מדים. השניה- צבאית. אתה לא לגמרי חייל, אבל גם לא אזרח. משהו באמצע.. הצבא מתייחס אליך איך נאמר- בזהירות.. לא באמת שווה לו להשקיע בך את הציוד הכי יוקרתי, כי את מחר לא פה.. אך צריך לשמור עליך לשעת צרה.. גם  כל מילואימניק הוא בעיה תקשורתית בפוטנציה: תלונות על ציוד לקוי, או אפילו בכיוון ההפוך: תפיסת "נפילה" של חייל מילואים- שיקול דעת מוטעה במחסום..

אני מודיע לבוס, "אההה… זה עוד מלא זמן.. תרגע." בכל זאת שולח לו תזכורת באאוטלוק, כ-כסת"ח', זהו כאילו כבר התגייסת…

שבוע לפני המילואים הבוס נזכר ש"אין מצב שאתה יוצא למילואים עכשיו!", אתה מתקשר למ.פ. שמבטיח לסדר משהו.. בסוף השיחה הוא מבקש: "תגיע, ונסגור על משהו. חצי שני מתאים לך?" בטח, אני אומר לו. התאריכים שהבוס בחר כשהצעתי לו מה שבעצם המ"פ בדיוק הציע לי, מסתדרים נהדר.  "אז חצי שני. סגור" תודה, אני אומר למ"פ, ומנתק. אנחת רווחה. כולם יוצאים מרוצים. חצי. שני.

מדים נדחפים לתיק. אתה מסניף את הריח של כל הציוד שהיה הרבה מאוד זמן תחוב איפשהו עמוק בארון במחסן. זה ריח של צבא, בזה אי אפשר לטעות. הריח מחזיר אותך כמעט לילדות. ( פתאום אתה קולט שפלאשבקים מהתקופה של הצבא מאוחסנים באותו איזור במוח עם דברים ישנים יותר.. אפשר לומר לפי הזכרונות: אני כבר לא ילד )

אימון לפני תעסוקה. קור כלבים מעורב בגשם. מתגברים. סיימנו גם את זה.

האוטו מטפס על גבעות השומרון. פלוגת המסייעת הגיעה למוצב. נא להכיר מחדש: סיורים, עמדות סטטיות (פילבוקס) ויזומות.

פלסטינאים מחכים בסבלנות במחסום "מרקם חיים" בישוב חצוי על קו התפר. תאמין או לא, יש אנשים עם רמת חיים פחותה מכל מה שהכרת, ושמת לב עד עכשיו. לא באפריקה. פה, פה. בשומרון.

שינה בשעות שאתה לא רגיל: לאחר משמרת לילה אתה יכול לישון עד הצהריים.. אמנם בד"כ על מדים, אבל בחורף זה לא כ"כ נורא..

רעש מסוג אחר: שינה טרופה עם נעליים בשק"ש, כי כוננות, ופתאום אתה מתעורר מרעש נוראי: משוכנע שהקפצה, אבל אז מגלה שהרס"פ "רק" מקפיץ את הפלוגה בכריזה, לפריסה חגיגית, כי באה משאית האספקה, אז אפשר..

פתאום לדבר בשפת קשר.. זה חוזר אליך בדקה. כאילו מעולם לא השתחררת.

השבועיים וחצי במצטבר שעשית נגמרים. ונוחתים בחזרה ישר ללחץ בעבודה. לפחות ישנים במיטה נורמלית..

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *