"לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם: עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת, עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ. עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא, עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת. עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק, עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד. עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים, עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק. עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד, עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ. עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר, עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר. עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא, עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם" (קוהלת ג', א-ח).

טוב אמר קהלת, שהרי יש 3 מימדים במרחב בו אנו חיים. המימד הרביעי, לפי הפיזיקאים, הוא הזמן. חיינו מושפעים מרצף האירועים שאנו חווים: אנו לוקחים החלטות לפי רצף זה. כמה פעמים בחיים אנו אומרים, "לו רק יכולתי לחזור לאותה נקודת זמן ולשנות אותה, עם החלטה אחרת.."

למשל, דוגמא קטנה: פספסתי את ועידת MAD לשיווק ופרסום דיגיטלי, שתכניה היו די חשובים מבחינתי: נרשמתי אליה, אבל היה לי משהו לא פחות חשוב לסגור באותו יום בעבודה… לו רק הייתי יכול להיות בשני מקומות בו זמנית…

או למשל, לקוח מבקש הצעת מחיר. הלקוח הוא משהו שכדאי אפילו להתכופף בשבילו מבחינת מחיר, שהרי בשם שכזה אפשר להתפאר אח"כ בפורטפוליו, אך מה לעשות? לקחת והתחייבת לעבודות שבאותו הזמן, לפני שהלקוח החשוב הופיע, זה מה שהיה.. אך הלו"ז לא מאפשר להתחייב לעוד עבודות נוספות. אתה נאלץ לדחות את ההצעה המעניינת, על פני משהו ממש שגרתי על גבול המשעמם. התחייבת לפני. לו רק היה לי עוד מעט זמן פנוי…

אבל, אני מאמין באמונה שלמה, שכל מה שהאדם עובר, עובד, אובד בחייו, לא לחינם הוא. או שהיה יכול להיות יותר גרוע, וניצלת ממנו, או שימים יגידו, ובסוף עוד תהיה מאושר דווקא מאותה החלטה שנראתה לך באותו הרגע טובה (או הרע במיעוטו), ואלחר מכן התבררה כ"לא טובה".
הכל (בסוף) לטובה. זה בטוח.

דילוג לתוכן