טיפוגרפיה מודרנית לדפוס: איך מעצבים טקסט? איך משרים אוירה רק עם אותיות?

על טיפוגרפיה מנצחת- בפוסט שלפניכם.

כשבאים לערוך גרפית טקסט בתוכנה לעריכת מגאזינים, חוברות מקצועיות וכו' (אינדיזיין, או קוארק), ישנם כללים ברורים איזה גודל יהיה טור טקסט, למשל. בשונה משכותבים ב- WORD לדוגמא, נרצה שלקורא יהיה הכי קל ולא מעייף את העיניים לקרוא ארוכות. כשקוראים מדף שהודפס ב-וורד, בפונט אחיד, ובלי טורים, העיניים מתעייפות מאוד מהר. עובדה.

למה?

יש לכך כמה סיבות:

א. מכיוון שהשורות ארוכות. קשה לעיניים לרוץ אחרי הקריאה(העיניים לא קוראות. המוח קורא. העיניים הם רק הפנס בחשיכה, לצורך העניין..), בטח כשקוראים רצוף יותר מ- 10 דקות. תנסו.

ב. פונט אחיד, בלי שבירת שורות, שגרתי מדי, ושוב- מעייף מאוד את העין.

ג. מונוטוניות בצורת הפיסקה מקשה מאוד על העין. אם הקורא יסיר לרגע את העיניים מהטקסט- יהיה לו קשה מאוד לאתר את הנקודה בה הסיר את העיניים מהטקסט.

דוגמה טובה שהפוכה מכל האמור לעיל: מכירים איך דף גמרא נראה?

כשתלמידי הישיבות החרוצים רוצים להיזכר בטקסט מסויים מהגמרא- מה שהם יזכרו רוב הפעמים בנוסף לציטוט- זה את צורת הדף. הם גם יגידו לך מאיזה חלק מהדף הציטוט לקוח ("בתחילת השורות הרחבות..")- מה שעוזר לזכור בע"פ חלקים נרחבים מהדף. בלי קשר לדוגמה- הטיפוגרפיה של דף הגמרא- למי שלא מכיר- היא מדהימה. ישנו גריד מסודר- הפרשן רש"י בצד החיצוני ימני- טקסט הגמרא והמשנה במרכז- ותוספות בצד שמאל או ההיפך בהתאמה עם רש"י.. הטקסט המרכזי משנה גודל וצורה בהתאם לכמות הפירושים של שני הפרשנים לעיל. מה שהופך את הטיפוגרפיה המדהימה הזאת למעניינת עוד יותר- זה המראה המקומות או האינדקס, אם תרצו, לציטוטים הרבים מהמקורות הקדמונים בטקסט הרץ בצורת כל מיני סימונים שונים ומשונים. הסיכוי שתשתעמם מהטקסט עצמו- הולך ופוחת עקב הסימנים הרבים שמשולבים בו.

אז איך שומרים על טיפוגרפיה נכונה בטקסט שרוצים שלא יהיה משעמם למראה?

קודם כל, עושים טורים. באיזה רוחב? על דף A4 ברחב 21-22 ס"מ, נהוג לחלקו ל- 3 טורים.

דבר שני: אם יש טקסט ארוך- צריך לשלב טקסטים נבחרים ש"ישברו" את המונוטוניות:

ועוד: הרבה שבירת שורות, שימוש בגדלי טקסט שונים, שילוב תמונות וטקסט מודגש (בולד), מחיים את הטקסט ומשאירים את הקורא עד המילה האחרונה איתנו.

דילוג לתוכן