אבסורד.

גבר בשנות החמישים לחיו יורד אצלי בחנייה מהפורשה קררה אס טייפ שלו, ונכנס למשרד שלי. (יש לי חלון לחנייה, פריבילגייה שנותנת לי "דעה קדומה" על הלקוח..) הוא נכנס ומבקש הצעת מחיר לעיצוב כרזה בגודל A3. אני נותן את ההצעת מחיר במקום. 85 ש"ח. "יקר לי", ובלי להוסיף מילה הולך לכיוון האוטו שעלה משהו בסביבות ה 75% מהדירה שלי, לא פחות, ונוסע.

מלחמה.
יש לקוחות, שכשזה מגיע איתם לעוד כמה ג'ובות שמגיע לקחת, הם לובשים שכפצים קסדות וברכיות, ויוצאים למלחמה. הם תמיד מרגישים שדפקו אותם.
ולמה כשאני רוצה לקנות משהו, אף פעם לא התוכחתי ושילמתי כמעט באהבה?

חוזרים.
למה אם תמיד יש תלונות, אתם חוזרים? הרי יש עוד בתי עסק בעיר, שעושים עבודה טובה.
אבל אני יודע שבתוך תוככם אתם מרוצים. עובדה, תמיד אתם חוזרים אלי.
אז אם זה כך, למה קשה להגיד מילה טובה? למה תמיד לחפש את הצ'ופצ'יק שהתפספס בעבודה??
פרפקציוניסטים שכמותכם, בזכותכם תמיד אני משתדל להתקרב כל פעם עוד קצת לשלמות בעבודתי.